<h1>תשב"ץ סימן שס"ז</h1>
<h2>דף כב.</h2>
וששאלת אם יכול היהודי להשכיר אותו כרם לגוי עד שיעברו שני ערלה ואחר כך יקח היהודי הכרם ברשותו. לא כי פירות הערלה אסורים בהנאה ואסור הישראל לאכלם אף למכרם לגוי כי הפירות של ישראל הם דשכירות לא קניא. וכיון דבקרקע דידיה קיימי פירי דידיה הוו ואסירי בהנאה ולא דמי להנך שתילי ערלה דסוף פ"ק דע"ז דגוי אוכל שני דערלה וישראל אוכל שני דהיתירא ושרא ליה רבא אף בלא התנו מעיקרא לעשות כן שאני התם דשותפין הוו תרווייהו או בקבלנות או שותפי ממש הוו בגוף הקרקע ולהכי שרי דהכי דינא שזה טורח בחלקו ומעדר וזומר בכל יום או יום אחד או שנה אחת או ג' שנים ואוכל מה שטורח ואח"כ חבירו עושה כמו כן לחלקו לכך שרי רבא אבל הכא דקרקע דישראל הוו ואילנו' נמי דידיה הוו דבתר תלת שנין אמר ליה לגוי הסתלק מארעאי ומאילני נר' דאפילו התנו מעיקרא אסור. ואפילו אם הישראל מכר לגוי אותן נטיעות קודם שהוציאו פירו' שיהיו לגוי כל ג' שנים או ד' שנים אסור כיון דבתר שני ערלה לא מצי הגוי למיעקרינהו וצריך להניחן בקרקע של ישראל דישראל נינהו וגוי ארסטון בתוכו בעלמא הוא.
